גיבור ישראל שאול ורדי מנען הלך לעולמו

שאול ורדי נולד בשנת 1943 להורים שהיו ממייסדי הקיבוץ, ונקרא על שם המשורר העברי שאול טשרניחובסקי שנפטר יומיים לפני שבא לעולם. שאול גדל והתחנך בנען, היה חבר משק פעיל ומעורב ותרם רבות להתפתחותו של הקיבוץ. הוא התגייס לחיל השריון, היה חניך מצטיין ולמרות שיועד לקצונה הוא בחר לוותר כדי לצאת לקורס מפקדי טנקים כיוון שרצה לשפר את היחס שאותו חווה ממפקדים. דוגמה אישית ויושר היו בראש מעייניו. לאחר שחרורו מהצבא שובץ בחטיבה 8.

עבור לחימתו בקרב ברמת הגולן במלחמת ששת הימים קיבל ורדי את עיטור הגבורה. עד היום הוענקו רק 40 אותות גבורה, שהוא העיטור הגבוה ביותר, האחרונים שבהם במלחמת יום כיפור. העיטור הוענק לו על פעולותיו במהלך הלחימה, אומץ ליבו תחת אש למרות פציעתו, הדאגה לחבריו הפצועים וחילוצם, ועל כך שהיה גורם משמעותי בהכרעת הקרב. לאחר המלחמה הוחלט להעניק לו דרגות קצונה. שאול לחם גם במלחמת יום הכיפורים וסיים את השירות הצבאי בדרגת רב סרן.

סיפור הגבורה של שאול מסופר עד היום: ורדי, ששירת כמפקד טנק בגדוד שריון, נפצע ב-9 ביוני 1967 בעת קרב ההבקעה ברמת הגולן. במהלך הלחימה על מערך סור-א-דיב הוא נפצע בפניו ואיבד את כושר ראייתו, אך לא נטש את הטנק. כעבור זמן מה חזר אליו, חלקית, כושר הראייה, והוא הצטרף להסתערות על קלעה. בשלבים האחרונים של הקרב נפגע הטנק שלו פעם נוספת ועל אף היותו פצוע בעצמו, חילץ את צוותו והעבירו למחסה. לאחר מכן טיהר בראש קבוצת שריונאים שהטנקים שלהם נפגעו, קבוצת בתים, שמתוכם לחמו חיילים סורים.

שאול פונה לבית החולים רק לאחר שכוחות אחרים של החטיבה הגיעו אל היעד. על מעשה זה הוענק לו עיטור הגבורה באפריל 1973 על ידי שר הביטחון משה דיין. עד היום הוענקו 40 אותות גבורה, שהוא העיטור הגבוה ביותר, האחרונים שבהם במלחמת יום כיפור.

שאול מילא תפקידים רבים ומשמעותיים בתחומים מגוונים, בקיבוץ ומחוצה לו. בין היתר, ניהל את ענף גידולי השדה, שימש פעמיים כמנהל משק וניהל את הפיתוח של מפעל ההשקיה. בהמשך, עבד בסוכנות היהודית כסמנכ"ל חברת "ייצור ופיתוח" - חברה שעסקה בעיבוד חקלאי ובסיוע למשקים כושלים. לאחר שעזב את התחום ניהל את המפעל של מיכל נגרין. עם פרישתו הקים מפעל להדפסה על שיש וקרמיקה, בטכנולוגיה ייחודית, הראשון מסוגו בארץ.

"שאול היה איש של ערכים חזקים, שהובילו אותו בכל צומת ובכל בחירה שעשה. טובת הכלל - אם במלחמה או בחיי קיבוץ - הנחתה אותו בעשייתו. איש נחוש, חסר פשרות", כתבה משפחתו לאחר מותו. בנו, רן, ספד לו: "אבא היה איש אדמה, מלח הארץ, אוהב אדם ומאמין בשלום כדרך ארץ".

התנועה הקיבוצית אבלה על לכתו ומשתתפת בצער המשפחה וקיבוץ נען. יהי זכרו ברוך.