"אין מאושרת ממני שהתחלתי את שנת השירות בכפר הזה"

קוראים לי יובל דביר, בת 18 וקצת מקיבוץ מעברות, ולפני חודש וקצת התחלתי את שנת השירות שלי בפנימיית כפר סילבר. שנת שירות היה משהו שתמיד דובר עליו בסביבתי, בין אם זה היה אח שלי שעשה, בני דודים והסביבה הקיבוצית שמקובל בה לצאת ולהתנדב בשנה זו. תמיד שמעתי על המושג הזה אבל רק בשנתיים האחרונות התברר לי שזה משהו שמדבר אליי ושאני רוצה לעשות אותו בעצמי.

התחלתי את המיונים בתחילת כיתה י"ב והייתה לי התרגשות ראשונית כזו, כי עוד לא בדיוק הבנתי איך מתנהל כל תהליך המיונים. רציתי וקיבלתי את האשכול של כפרי הנוער. חברים שלי שהתנדבו שנה קודם היו בכפרי נוער וזה היה יותר קרוב אליי, אבל ידעתי כבר אז שבכל מקום שבו אבחר אוכל לתרום בדרך אחרת. באופן אישי, היה לי מאוד חשוב מעבודה חקלאית ואופי החניכים, ושהאיזון יהיה מדוייק. לבסוף, התקבלתי לכפר סילבר, כפר נוער חקלאי ששוכן ליד אשקלון.

עבודת השינשינים בכפר היא, קודם כל, החניכים ועל זה גם מושם הדגש. לאחר מכן ישנה העבודה החקלאית במשקים - השינשינים עובדים יום יום במשקי הכפר שכוללים דיר עיזים, רפת, נוי, חממות וכלבייה, ודואגים לטפח אותו. כל אחד מהמשקים תורם לכפר ולחניכים בדרך כזו או אחרת, וכל חניך בוחר את העבודה שתהיה הכי נכונה ומתאימה לו. העבודה במשקים היא הרבה מעבר לסתם עבודה,  ונותנת לנו עוד הזדמנות ליצור קשר עם החניכים שלא באופן רשמי בשעות הפנימייה. כך אנחנו מקבלים אפשרות להיחשף גם לחניכים שהם לא בהכרח ״החניכים שלנו״. לאחר שעות העבודה החקלאית, שהן בין 08:00-12:00, השינשינים נמצאים עם החניכים בין השעות 15:00-23:00. הזמן עם החניכים תמיד יוצר שיחות מעניינות, אנחנו מלווים אותם, מקשיבים להם ומעניקים להם תמיכה ממקום של "אח גדול".

אין מאושרת ממני שהגעתי לכפר הזה, ואחרי חודש אני יכולה להגיד שהההתנדבות הזו שינתה המון את התפיסה שלי לגביי כל כך הרבה דברים. אין ספק  שכל התחלה מביאה איתה חששות, ובהחלט היו לי כאלה, כמו למשל לגבי איך תהיה הקומונה שלי, איך יהיה הצוות בכפר, האם אצליח לעמוד בלחץ הזה ואיך החניכים יקבלו אותי, אבל קיבלתי מהכפר ומאנשי הצוות את כל הביטחון וההדרכה שעזרו לי להרגיש שסומכים עליי ושקיבלתי כלים להתמודדות.

אני מודה מאוד על הקומונה שלי ועל האנשים שחווים איתי את השנה הזאת, ומכאן רק הולך להשתפר.