דילוג לתוכן העיקרי

200 מבנים בקיבוצים ששימשו כרפתות ולולים יהפכו לחללי עבודה לסטארט-אפים

עם קרן ייעודית, ארגון כלכלי וטכנולוגי וקצת אידיאולוגיה סוציאליסטית, מנסים עתה הקיבוצים לגדל את הסטארט־אפ שיביא להם מיליונים. האם יצליחו למשוך את ההייטקיסטים מהמרכז אל חללי העבודה המעוצבים שהיו בעבר לולים נטושים?

מאת: יואב סטולר, "כלכליסט"
ניר עם
ניר עם

שולחנות האוכל הארוכים בחדר האוכל העזוב של קיבוץ ניר עם מוחלפים בימים אלו בחדרי מתכנתים בעיצוב מודרני, שולחן סנוקר ומטבחון קטן. הליך דומה יקרה בקרוב בעוד כשבעה מוקדים ברחבי הארץ, שאליהם יירתמו כעשרה קיבוצים. הם עומלים להסב את המבנים השוממים של חיי הקבוצה, הלולים והרפתות שננטשו להאבּים: חללי עבודה משותפים לסטארט־אפיסטים וחברות הייטק. כל זאת במסגרת פרויקט חדש של איגוד התעשייה הקיבוצית, שמבקש לשנות בשנים הקרובות את פניהם של עשרות קיבוצים מהכנרת בצפון ועד לאילות שבדרום. המטרה שהציב מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית, אופיר ליבשטיין, היא שבתוך שלוש שנים עשרות קיבוצים יהיו חלק מהמהפך.

אופיר ליבשטיין
אופיר ליבשטיין, מנכ"ל איגוד
התעשייה הקיבוצית

על פי הערכות האיגוד יש יותר מ־200 מבני ציבור בקיבוצים שייהפכו להאבים ולחממות טכנולוגיות: בכנרת, מזרע, אפיקים ואשדות יעקב ייפתחו האבים בתחומי המים והחקלאות; את קיבוצי הערבה קטורה, יטבתה ואילות יאכלסו חברות העוסקות באנרגיות חלופיות סולריות; ובחדר האוכל בניר עם יתמקדו גם במחשבים, ביטחון ופלסטיקה. מרכזים אלו יופעלו בחלקם במעין מרכז אזורי עם שלוחות בקיבוצים הסמוכים.

"אנחנו רוצים חברות שיש להן מה לעשות כאן גם אחרי השלב שבו הן מתפתחות. יש לנו מפעלים ואזורי תעשייה שבעזרתם אפשר לבסס חברה לטווח ארוך ולא כזו לאקזיט", אומר מנהל קרן המשתלה לעידוד חדשנות טכנולוגית בקיבוצים, רפי נבו.

מדת העבודה ל־Wework

בתעשייה הקיבוצית מניעים את המהלך מתוך הבנה שלצד הערך הכלכלי של השמשת והשכרת חדרי האוכל לחללי הייטק בסגנון Wework, ההשקעה בחדשנות עשויה להביא תשואה מכובדת בשילוב עם מוסדות התעשייה והייצור הגדולים שלה, וגם עשרות מקומות עבודה במעגלים השונים שיכולים לצמוח בקיבוצים הפריפריאליים הודות לכסף שיביאו אתם היזמים לאזור עם ביקוש לשירותי הסעדה, בילויים, ניקיון, חשבונות, ניהול משרדי ואף מקומות תעסוקה לבנים החוזרים ולתושבי ההרחבות.

"אנחנו רוצים להשתמש במשאבים שיש לקיבוצים כמו אותם חדרי אוכל, לולים, רפתות ומפעלים שננטשו", אומר ליבשטיין, "הקיבוצים מעוניינים בזה כי הם יודעים שיש להם מה להציע גם מבחינת נדל"ן וגם מבחינת התעשייה הקיבוצית, שבה פועלים 25 מפעלים שמשווקים בארץ ובעולם".

מרבית המרכזים החדשים יושבים על קרקע שייעודה הוא חללי תעשייה או "אזור משקי" בקיבוצים, אלו לא אזורי מסחר או חקלאות ולכן רובם לא צריכים לעבור שינוי ייעוד קרקע. במקרים שבהם היה צורך לשנות את ייעוד הקרקע, כל קיבוץ טיפל בהסדרת העניין באופן עצמאי מול הרשויות.

בשנים האחרונות מפעילה התנועה הקיבוצית מערך השקעות בהייטק ובסטארט־אפים שבמסגרתו החלו לפעול לפני כארבעה חודשים מאיץ סטארט־אפים וחממה במועצה האזורית שער הנגב שבעוטף עזה. באמצעות המערך מקבלים היזמים והחברות הטבות הן מהקיבוצים שמעוניינים בהם והן מהמדינה בזכות הימצאותם בפריפריה.

נבו, מנהל הקרן, מסביר: "במסגרת חוק עוטף עזה יש תוכנית סיוע שמאפשרת לסטארט־אפים שקמים כאן לקבל תמיכה גדולה ב־50% מזו שהם היו מקבלים במרכז הארץ. הם גם יקבלו הקלות במס הכנסה שנהנים מהן תושבי המקום, ואף החזר של 30% מהמשכורת לעובדים בשנה הראשונה. וביטבתה, לדוגמה, הם יקבלו תוכנית תמיכה לאזורי פיתוח".

בחזרה לקואופרטיב

בעיצוב חלל העבודה החדש, על חורבות חדר האוכל של ניר עם, הושקעו 1.2 מיליון שקל, והוא בנוי מקירות עץ בשילוב מתכת וזכוכית במראה שמזכיר את ההאבים המוכרים מהמרכז, רק שבחוץ יש מדשאה ולא רחוק משם הגבול עם עזה. על השכירות במקום ישלמו החברות 1,000 שקל לעובד כשארבעת החודשים הראשונים הם חינם. במסגרת אותה קהילה שמעוניינים באיגוד התעשייה הקיבוצית לבנות בהאבים יאוגדו החברות, לפחות אלו שבשלביהן הראשונים. "אנחנו מאגדים אותן לאיזה קואופרטיב יזמי: איגוד שבו כל יזם משאיר אחוזים מהחברה שלו בפול המשותף ומקבל מניית חבר בקואופרטיב", מתאר נבו, "ככה הוא ניזון מהשותפות ההדדית ומפחית את הסיכון שלו. וכמובן, כמו בכל קואופרטיב אנחנו צריכים לאשר אותו בוועדת קבלה". המדיניות הזאת, שאפשר למצוא בה שרידים של האידיאולוגיה הסוציאליסטית הקיבוצית זרה לחלוטין לתחום ההייטק והיא אף להרתיע ואף להבריח יזמים שדוגלים באינדיבידואליות.

ובכל זאת ההרשמה להאב בקיבוץ ניר עם נסגרה בהצלחה ויחלו לפעול בו כתשעה סטארט־אפים בשלביהם הראשונים. "ובנוסף לנדל"ן ולתעשייה אנחנו גם מציעים את השירותים שיש בקיבוצים: חדרי האוכל איפה שהם עדיין עובדים, הנהלת החשבונות, כלבו, מכבסה בתי ילדים ובתי ספר", אומר ליבשטיין.

במשתלה מכוונים בעיקר ליזמים בשלב סיד או לסטארט־אפים קטנים שאנשיהם תושבי האזור, והשוכרים יידרשו להעניק אחזקות לאיגוד התעשייה הקיבוצית, מרכיב שיעודד את האיגוד החולש על עשרות מפעלים וכ־50% מהחלקאות בישראל לסייע ולרצות בטובתם של היזמים: באמצעות השקעה של הקיבוץ או הקרן בחברה או בהטמעת הטכנולוגיה שלהם.

אבל סטארט־אפ עם כוונות רווח מסחריות ייתקל בלא מעט קשיים שלקיבוצים אין מענה להם. שכן זה שוק שבו ליצירת קשרים ונוכחות בשוק יש חשיבות טכנולוגית־כלכלית עצומה וחברות מאילות שבערבה, למשל, מצויות בנקודת פתיחה חלשה ביחס לסטארט־אפ שיושב באחד מהמגדלים של תל אביב. הקושי רק יגבר כשהחברות ירצו לגדול ולגייס מהנדסים ומתכנתים חדשים, שנהנים ממשכורות נאות במרכז הארץ יחד עם התפנוקים השונים שמציע המרכז. גם במקרים שבהם צריך להעביר משלוח, או להקרין מצגת לפני קרן הון סיכון ימצאו את עצמם הסטארט־אפים מהקיבוצים בעמדת נחיתות, שלא לדבר על מתיחות בטחונית שעלולה לשתק את התעשייה בסמוך לגבול, כפי שקרה במבצע צוק איתן בדרום או במלחמת לבנון השנייה בצפון. כמו כן, על פי ההסכם עם ההאבים הקיבוציים על החברות תחול החובה להמשיך לפעול בהם במשך ארבע שנים. "זה המחיר. זה לא סתם שמקבלים פה הטבות", מודה ליבשטיין, "עם זאת, אנשים שמגיעים לפה לא חושבים שהם באים לסביון, הם מבינים לאן הם הגיעו". ליבשטיין מאמין ש"בעוד שלוש שנים יהיו כבר עשרות מרכזים כאלה בעשרות קיבוצים, כל אחד עם אופי משלו ותחום התמחות משלו".

לקריאת הכתבה באתר כלכליסט: לחץ כאן

הוספת תגובה חדשה

1 + 2 =